כמו בכל בית רוסי טיפוסי , הייתי במסלול מטורף של להספיק הכול מהר. הכי מהר ובדיוק בזמן,
צבא, אוניברסיטה, עבודה מסודרת במקום בטוח, חתונה ,ילדים, קורת גג...
וכך מצאתי את עצמי בגיל 27 עם הכול.
היו לי שתי בנות קטנות מדהימות יפות וחכמות. תואר ראשון, עבודה מסודרת ובטוחה בעל אוהב ודירה.
והעולם שלי היה טוב. כמעט שלם.
הרגשתי שזכיתי כל כך.
ועדיין, תמיד היה אותו חלום. חלום גדול וכמיהה עזה לבן.
חלום מיוחד שלא עזב אותי ולא חמק מאף רגע ביום. חלום שעזר לי לישון .
החלום שלי היה עצום. בן. שיקראו לו רועי. מנהיג. שם אלוהים." ה' רועי לא יחסר...( תהילים כג 1)"
משורר תהילים מדמה את בורא העולם לרועה צאן ששומר ומציל מכל צרה.
כמו שהצאן תלוי סמוך ובטוח ברועה ,כך בטוחים המאמינים באלוהים.
החלום היה כל כך חזק שממש ראיתי אותו. וידעתי שהוא יהיה יפה וחכם ומתוק וערכי .
ופיללתי בליבי פנימה שיגיע היום שאקרא לו רועי. והא יקרא לי אימא.
וזה היה חלום שסירב ללכת לשום מקום וככל שהזמן עבר הרצון רק התגבר
ובכל הריון כשאמרו לי שזו בת התאכזבתי קצת יותר...
וכעסתי על עצמי כל כך כי זכיתי לכל כך הרבה ולמה לא די לי בכך?
ואז קרה לי נס. ואחד הימים המאושרים ביותר בחיי היה כשהרופא אמר לי שיש לי בן.
לא הייתה מאושרת ממני ביקום כך הרגיש לי והכול מסביב זהר וכולם רקדו כמו חזיון של נס. נס פרטי שלי.
הייתי באופוריה מטורפת כזאת שרק חומרים אסורים או הרבה אלכוהול יכולים לגרום...
וזה היה כל כך מרגש ,מדהים וכמעט לא הצלחתי לנשום.
ההיריון היה קשה והלידה הסתבכה. והנס שלי כמעט מת בלידה.
אבל הייתה לי השגחה עליונה.
יש שיקראו לה אלוהים אני קוראת לה אבא.
אבא שלי המלאך השומר עליי שמר לי על הנס שלי. שמר לי על רועי.
אני זוכרת את חופשת הלידה שלי כתקופה קסומה ומופלאה.
שכללה המון אושר, שמחה ,צילומים ורגעי משפחה מדהימים.
הייתי כל כך שמיחה .היה לי הכול.
ואהבתי את עצמי ככה .
רועי היה תינוק נוח ורגוע וכמעט מעולם לא בכה.
השנה הראשונה הייתה שנה מופלאה. אני קוראת לה שנת גן העדן שלי.
הרגשתי שזכיתי בכל הקופה .
ואז התחילו רסיסים של תהיות וספקות לנקר בתוכי. כאילו מישהו בא ואמר- רגע... זה יותר מדי טוב .
במעון לא ישב בריכוז כמו כולם ובחר להסתובב ולשחק רק עם מכוניות וממש לנתח אותם.
היה עיכוב התפתחותי שהלך וגדל גם מוטורי וגם שפתי
ושום מילה לא נאמרה ואני כל כך חלמתי לשמוע מילה אחת -אימא...
ואחרי שתי בנות שעשו הכול מהר זה היה והרגיש לי מאוד מוזר ולא התחבר.
וכולם הרגיעו מסביב שככה זה עם בנים שבנות מתפתחות יותר מהר והבנים אחר כך את הכול מדביקים.
אבל משהו בתוכי צעק שצריך לבדוק . שמשהו לא בסדר.
התחלנו בריצות להתפתחות הילד לברר האם הספקות שלי אמיתיים או שאני מחפשת בעיות ואבחונים...
התחלנו ברור מקיף שכלל צוות פרא רפואי גדול : קלינאית תיקשורת,מרפאה בעיסוק ,
פיזיותרפיסטית , פסיכולוגית, עובדת סוציאלית,
רופא התפתחות שהיה המנצח על הכול.
יועצים ואנשים שבדקו ובדקו ובסוף אחרי וועדה של כולם קראו לי לקבל את ההחלטה . התשובה .
אני זוכרת את ההרגשה כאילו זה קרה אתמול . ברגע אחד הכול השתנה ולא חזר מעולם לקדמותו.
העוצמה הייתה חזקה והטון דיבור קר ומרוחק .
הייתי לבד בחדר עם הנס שלי ומנהל התפתחות הילד בבית חולים ידוע ומוכר.
ואני זוכרת שיצאתי מעצמי החוצה ולא הבנתי בכלל במי מדובר.
הבטתי על הכול מהצד וזה נראה לי כמו בדיחה או סרט אימה שהכול טוב ופתאום משתנה בשנייה.
אני זוכרת את המילים "אני מצטער להגיד לך גברת שהבן שלך על הספקטרום האוטיסטי..."
ולא שמעתי אחר כך יותר כלום. רק ראיתי את השפתיים שלו זזות בכזה תיאום.
והרגשתי כמו בסרט ולא רציתי להיות שם בכלל.
רציתי לברוח. לצאת .לנשום ולהבין שזה סתם חלום רע.
לא שמעתי את ההסבר ואולי בכלל לא היה?
לא הייתי יותר נוכחת שם בכלל רק רציתי שהרצפה תיבלע אותי והחלום הרע הזה ייגמר ואתעורר כבר .
והתעוררתי. אבל החלום הזה לא היה חלום. זו הייתה המציאות שלי ,שלנו . מאותו יום.
לא זוכרת איך הגענו הביתה ומה חשבתי בדרך. לא זוכרת איזה תור קבענו ומה היה צריך לעשות אחר כך .
אבל די מהר התאפסתי על עצמי ולא עצרתי לשנייה.
כי ידעתי שאם אעצור אתמוטט כי לא אוכל להכיל את מה שקרה.
אז התחלתי בעשייה מטורפת של ללמוד ולקרוא ולחפש תשובות של ריצות ואנשי מקצוע מכל המחוזות
של ספרים ואינטרנט ועמותות של טיפולים פרטיים שמקצרים זמן יקר של כל דבר חדש שיצא אז מבחינתי נימכר.
זה הסיפור שלי. החשוף האמיתי.
הסיפור שהתחיל ועד היום הוא ממשיך. והוא המהות שלי ושל משפחתי.
משפחה רגילה שברגע אחד ממש בשנייה נכנסת למסלול שונה לחלוטין ממה שתוכנן.
זה סיפור התמודדות של קשיים והזדמנויות של איומים וחלומות
של הישגים וגם של הרבה טעויות.
ובעיקר של דלתות מסתובבות.
Comments